החלטה בתיק בש"א 7597/08

המשיבה להמרצת הפתיחה עותרת להורות על סילוק התביעה על הסף מפאת התיישנות, שיהוי ומעשה בית דין, או לחלופין לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך.

על פי המרצת הפתיחה, המבקשת היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה מסויימת בראשל"צ, והמשיבה היא הזוכה בתיק הוצל"פ מסויים.

על פי הנטען, בשנת 1986 נטלה המבקשת הלוואה בשוק האפור מאדם מסויים (מר סלמן), ובעקבות כך ננקטו הליכי הוצל"פ, ונרשם צו עיקול וצו כינוס נכסים (לא ברור מהו הקשר בין מר סלמן לבין המשיבה).  ביום 9/6/98 בעת שהמבקשת שהתה בחו"ל, חתם ב"כ המשיבה על הסכם עם בתה של המבקשת (נספח ב' להמרצת הפתיחה), וביום 30/12/98 נחתם בין בתה של המבקשת לבין ב"כ המשיבה הסכם פשרה (נספח ג' להמרצת הפתיחה).

בנוסף, טענה המבקשת, כי ב"כ המשיבה צירף את ביתה כחייבת בתיק ההוצל"פ וכחייבת נוספת, למרות שהמבקשת מעולם לא הסכימה לצרפה כחייבת, ולא הסמיכה אותה לחתום על הסכם פשרה כלשהו.

המבקשת טענה, כי היא מעולם לא חתמה על ההסכמים האמורים (נספחים ב' ו-ג'), ולכן כל חתימה הנחזית כחתימתה היא מזוייפת.

לאור זאת, עתרה המבקשת להורות על בטלותם של שני ההסכמים האמורים.

בבקשה הנוכחית, טוענת המשיבה, כי ההסכמים נשוא התובענה נערכו בשנת 1998, כלומר לפני עשר שנים, ולכן התובענה התיישנה.  באופן חלופי, טוענת המשיבה כי התובענה הוגשה תוך שיהוי, ולכן יש לדחותה על הסף.

בנוסף, לטענתה, כבר ביום 25/2/03 הגישה המבקשת בקשה לראש ההוצל"פ, ובה עתרה לביטול מכר הדירה על פי ההסכמים נשוא התביעה, ובקשתה נדחתה, וכך גם הערעור שהוגש על אותה החלטה, באופן המגבש מעשה בית דין כלפי התובענה הנוכחית.

לחלופין, טוענת המשיבה כי יש לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, וזאת לאור סיכויי התביעה הנמוכים, ומאחר שהמבקשת לא מסרה את כתובתה, בניגוד לתקנה 9(2) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בהחלטתה מיום 1/6/03 דחתה ראש ההוצל"פ את בקשת המבקשת להורות על ביטול ההסכמים, וזאת מפאת העדר סמכות, וקבעה כי המהלך הנכון הוא פנייה לבית המשפט בבקשה להצהיר על כך שההסכמים בטלים או חסרי תוקף, שכן לראש ההוצל"פ אין סמכות לבטל הסכמים (נספח ו' לבקשה).

כלומר, במסגרת החלטת ראש ההוצל"פ, לא רק שלא נקבעה עמדה ממשית בעניין תקפותם של הסכמי הפשרה, אלא גם נקבע באופן מפורש, כי על המבקשת לעתור לבית המשפט למתן הצהרה בדבר ביטול ההסכמים, וממילא אין בה בכדי לגבש  מעשה בית דין כלפי התביעה הנוכחית.  בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה האמורה נמחקה בהעדר התייצבות מצד המבקשת, כך שגם בה לא הובעה עמדה ממשית.

לטענת המבקשת, הסכמי הפשרה נחתמו בתרמית ותוך זיוף חתימתה, והעובדות הרלוונטיות לכך נודעו לה רק בעת שפנתה למס שבח, כלומר רק משנת 2003.

לאור טענה זו, ובהתחשב בטיב הטענות הנטענות בהמרצת הפתיחה, נראה כי לא ניתן לשלול על הסף את תחולתו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, הקובע- "היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה".

כשם שבשלב מקדמי זה, לא ניתן לשלול את נכונות טענות המבקשת, כך גם לא ניתן להכריע בעניינן של טענות המשיבה בתשובתה לתגובה, לפיהן המבקשת פעלה תוך "עצימת עיניים", בחרה לשהות בחו"ל בעת עריכת הדיונים בהליכי ההוצל"פ, ושלחה את ביתה להיות נוכחת בדיון.

כלומר, סוגיית ההתיישנות בענייננו, כרוכה בסוגיות העובדתיות המרכזיות שבתובענה, והיא טעונה בירור ענייני בשלב מתקדם יותר של ההליך, יחד איתן.

בנוסף, טוענת המבקשת בתגובתה, כי דבר מכירת הדירה נודע לה רק בשנת 2003, לאחר בירור שערכה ברשויות מס שבח.  לטענתה, במשך חמש שנים, ב"כ המשיבה לא רשם את הזכויות בדירה על שם המשיבה. טענה עובדתית זו לא הופרכה על ידי המשיבה, ולכן ההנחה היא, כי המבקשת לא הגישה את תביעתה תוך שיהוי.

אציין, כי בתשובתה לתגובה העלתה המשיבה שתי טענות עובדתיות, בדבר מעמדה של התובעת בעתירה לביטול ההסכמים שהיא אינה צד להן וזהות ההסכמים שהמבקשת טענה כי זוייפה חתימתה עליהם, ואני סבור כי גם הן אינן ניתנות להכרעה בשלב מקדמי זה, וזאת לאור "השתלבותן" במסכת העובדתית הכוללת הנטענת.

כידוע, הקריטריונים הרלוונטיים לחיובו של תובע בערובה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הם סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של התובע (ת"א (חיפה) 1419/99 בש"א 6464/02 פרגול הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' א.י.י.ן מבנים בע"מ (9/2/06); רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, תק-על 2001(2) 537). לא התרשמתי כי סיכויי התובענה נמוכים או כי קיימים נתונים קונקרטיים המעידים על כך שמצבה הכלכלי של המבקשת אינו יציב, ומכל מקום, המשיבה לא הוכיחה אחרת. בנסיבות העניין, העובדה שהמבקשת לא ציינה את כתובתה בתובענה, כשהיא בפני עצמה, אינה מצדיקה את חיובה בערובה.

לאור זאת, הבקשה נדחית, על כל רכיביה. הוצאותיה, בסך 10,000 ש"ח + מע"מ - לפי תוצאת פסק הדין. תשובה לתובענה תוגש תוך 30 יום.